Once Israel got the initial diagnosis, we were referred to a special unit at Sheba hospital, near Tel Aviv, for a fast diagnosis and treatment of cancer.
We went there, worried, wondering what will happen next. Surprise, we were accepted quite quickly, and received explanation from a very nice doctor about the checks Israel will need to do. One of them was a biopsy of the tumor. It provides information regarding the genomic structure of the tumor. Once you know your cancer’s genetic mutations, you may be able to use specific, “personalized” drugs that match your tumor. If these drugs exist, and if you can get them.
And of course, new scans: PET-CT, MRI of the brain (since lung cancer sends metastases to the brain. Never a dull moment to keep your mind busy…) Every possible scans and checks in order to understand what we are dealing with.
After a while the results came back, and they were quite horrifying: the cancer spread. We still had the genetic tests, which we didn’t quite understand until a nice doctor has arrived.
The doctor was serious but smiled after we started to joke a bit. He said that indeed it’s not much fun to get cancer, but still all the odds were in favor of Israel: he was young (56 at the time), non-smoker, was eating well, was running, and generally in a very healthy condition. He also mentioned that if Israel was a female, it would have been in his favor and increased his chances of survival. I told the doctor that we would do anything, including transitioning into a woman. The doctor smiled, and the conversation went on with the occasional joke thrown into the air.
This is an important point that I tried to adopt as a guiding rule: smile as much as you can!
Once you hear your beloved one has cancer, you stop smiling. All your world turns black, and you think you can’t be happy anymore. Like all your potential happiness is drained out of you.
Well, here’s a good tip. Once you digest the news, especially if you’re the caregiver, start smiling.
Find good reasons to joke, laugh, smile. It is not easy, but possible, and makes everybody feel better.
Mainly, your friends, the ones who support you all along the way, they are getting tired after a while if you radiate sadness, anger, complaints. No one likes to be nearby sad people for long. So, if you want more friends to be around, radiate hope and happiness. It won’t hurt, but rather plant some optimism and hope.
And you know what else? Don’t cancel plans. We had flight tickets to Hong Kong, and planned traveling there to visit our son who was on a long journey. The doctor was at first shocked that Israel wants to fly instead of going directly into treatments, but he understood and gave his permission for Israel to travel. So we did, and no regrets. A fun family trip, overcast by a cloud of worries, but yet we accumulated another experience together as a family, leaving us all with good memories.
? ברוכים הבאים לחוג הסרטן☹– לאן הולכים מכאן
לאחר שהתקבלו תוצאות האבחון הראשוני של ישראל , בעלי ז”ל, הופנינו בדחיפות למחלקה מיוחדת שהוקמה .בביה”ח שיבא לאבחון מזורז וטיפול בסרטן
המחלקה הוקמה בשיבא לתת מענה ראשוני מהיר ככל האפשר לאבחון סרטן. המחלקה מתפקדת בצורה ראויה לכל שבח: הם עזרו לנו בבירוקרטיה, בבדיקות הנדרשות, ביופסיה, בדיקה מולקולרית, במכוני הדמיה ועוד.
פנינו לשם בחרדה, תוהים מה השלב הבא. להפתעתנו התקבלנו במהירות. את פנינו קיבל רופא נחמד מאוד שהסביר לנו על הבדיקות שישראל יצטרך לעבור. ביניהן ביופסיה שמספקת מידע על המבנה הגנומי של הגידול. מסתבר שאבחון המוטציה הגנטית מאפשר להתאים טיפול התרופתי ספציפי לחולה ש”מותאם אישית” לגידול.
בתנאי – כמובן – שהטיפול בכלל קיים, ובר השגה.
וכמובן שלל בדיקות נוספות: PET–CT, MRIשל המוח (לעיתים סרטן ריאות שולח גרורת למוח. אין רגע דל ואין מנוח למוח☹) וכל סריקה או בדיקה אפשרית שתשפר את ההבנה עם מה אנו מתמודדים בדיוק.
כעבור זמן מה הגיעו תוצאות מרתיעות למדי. הסרטן התפשט. אם כי את תוצאות הבדיקות הגנטיות לא ממש הבנו עד שהרופא הנחמד הסביר לנו.
הדוקטור היה חמור הסבר בתחילה, אבל התחיל לחייך קלות לאחר שזרקנו כמה בדיחות. הוא אמר שסרטן זה לא פיקניק אבל עדיין נראה שכל הנתונים עבדו לטובת ישראל: הוא צעיר (בן 56) לא מעשן (כן, כן הוא לא עישן! השאלה הראשונה שאני תמיד נשאלת: הוא עישן? לאאאא!), אוכל בריא, רץ ושומר על כושר, ובסך הכול במצב בריאותי מבטיח למדי הרופא אף ציין שאילו ישראל היה אישה סיכויו לנצח את הסרטן דווקא היו גדלים (גם הסרטן יודע עם מי לא כדאי לו להתעסק 😊). אמרתי לרופא שנעשה הכול כולל ניתוח לשינוי מין, אם זה יגדיל את סיכויי ההחלמה. הרופא צחק, והשיחה המשיכה כשפה ושם נזרקת לחלל בדיחה. הצחוק יפה לבריאות והרגע התחייבנו לעשות הכול
!זאת נקודה חשובה שניסיתי לאמץ כקו מנחה, לחייך ככל האפשר. כן, כן, לחייך
כאשר מתברר שאדם קרוב ואהוב חלה בסרטן, מפסיקים לחייך. העולם כולו מתקדר והביטוי חושך בעיניים מפסיק להיות מטפורה. תחילה נראה שאי אפשר לשמוח יותר, כאילו כל פוטנציאל האושר נעלם בפוף אחד גדול.
אז תרשו לי לזרוק הצעה קטנה, ברגע שתצליחו לעכל מעט את החדשות, בייחוד אם אתם המטפלים העיקריים, אלה הנושאים בעיקר נטל הטיפול😊 ( באנגלית Caregiver כו כו, לאנגלוסקסים כבר מזמן יש שם רשמי לבן המשפחה או הקרוב המטפל בחולה)
אז השתדלו לחייך ולצחוק
לא תמיד קל למצוא סיבות טובות לצחוק, להתבדח, לחייך, אבל זה אפשרי. רק עוד מאמץ קטן, כולם כבר מרגישים יותר בנוח. פשוט כי יצרתם אווירה חיובית יותר
אני יודעת, יש מצבים מאד קשים, זה לא תמיד ממש מתאים, אבל יש גם הפוגות
אווירה חיובית תשפיע בעיקר על שאר המשפחה והחברים שלכם. אלו שמלווים ותומכים בכם לאורך הדרך. גם הם קצת בעניין, ולאחר זמן מה עלולים להתייגע מהאווירה הקודרת ששורה עליכם, שלא לדבר על תלונות בלתי פוסקות. לא קל לשהות לאורך זמן באווירה במחיצת אנשים עצובים. אז אם אתם רוצים שיותר חברים יישארו בסביבה, השתדלו להקרין תקווה , תבלו בקצת הומור. זה לא הזמן לאבד חברים. גישה חיובית עם חיוך, לא רק לא תזיק, אלא אולי אפילו תיטעתקווה ואופטימיות בקרב כל הסובבים
ואתם יודעים מה? גם אל תבטלו תוכניות
כשקיבלנו את “החדשות” (המזהירות!) היו לנו כרטיסי טיסה להונג קונג. תכננו לפגוש שם את בננו שהיה באמצע טיול ארוך. ברגע הראשון הרופא היה המום שישראל רוצה לטוס לחו”ל במקום לטוס לביה”ח ולהתחיל בטיפול, אבל הוא התעשת במהרה ונתן את ברכתו לטיול. ואכן נסענו ולרגע לא התחרטנו. למרות החשש הכבד שליווה אותנו כמו צל הטיול היה כיפי, וצברנו עוד חוויה משפחתית משותפת שהעשירה אותנו במנה גדושה של זיכרונות מאושרים
אז אל תשכחו להקשיב חווה אלברשטיין (שישראל מאוד אהב)
בתור רינגטון לא בטוח שכדאי לשים אותו – כי יש חשש שמדי פעם תרצו להטיח אותו בקיר☹
